השבוע חזרתי ללמד, אחרי חמישה שבועות של הפסקה עקב המלחמה.
ואתמול באחת ההפסקות יצא לי לדבר עם אחד מתלמידי ובעקבות השיחה הזו הציפו אותי כמה פלאש בקים שהחזירו אותי לחוויות שפקדו אותי בחמשת שבועות שחלפו מאז בוקר שבת השחור של ה-7 לאוקטובר.
פתאום עלתה בי המחשבה שאולי יש לי איזו שהיא הבנה לגבי מה קרה לי ולהרבה אנשים בישראל ולמה, בגלל ולמרות העצב והכעס והשחור שעובר על כולנו, אנחנו מרגישים כוח ותקווה ועוצמה וחושבים שאולי, אבל אולי, יש סיכוי קטן שיהיה פה יותר טוב, למרות שרציונלית, מהרבה בחינות המצב נראה על הפנים.
אז מה קרה אתמול?
תוך כדי שיחה די רגילה, כמו שמתקיימת בין שני אנשים שהנסיבות מחברות בינהם ליותר מכמה ימים, עולה השאלה השגרתית של ״איפה אתה גר?״
ואחרי זה ״איפה גדלת?״.
שאלות שאני לא יודע אם תעלינה בין שני צרפתים או אמריקאים או בריטים שיפגשו בנסיבות דומות, אבל אצלנו היא כנראה די טריוויאלית.
אז מסתבר שאני מרעננה והוא מכפר סבא. נוט א ביג דיל.
הלכנו לאכול צהרים במסעדת העובדים.
בנסיעה לשם, דיברנו עוד קצת על המושבה שבה אני גרתי ועל העיר שלו וגם על האוטו החשמלי שלו.
שיחה רגילה לגמרי.
חזרנו לכיתה אחרי האוכל. קניתי קולה מהמכונה ואז הוא ניגש אולי ואומר לי, ״אתה יודע אני גדלתי בכפר סבא, אבל אבא שלי נולד ברעננה…״. אחרי עוד כמה משפטים עולה שהוא גר באותו רחוב שבו אמא שלי נולדה וגדלה בו, ושאבא שלו מבוגר מאחותה של אמא שלי במשהו כמו שנתיים. אמרתי לעצמי, יאללה בשביל הספורט, בוא נראה אם אמא שלי מכירה אותו?
צריך להיכנס כבר חזרה לשיעור, אז שלחתי לה הודעה בווטסאפ.
שאלתי אם היא מכירה את שם המשפחה שלו.
בהפסקה הבאה חיפשתי את התשובה שלה בין עשרות הודעות הווטסאפ שהצטברו לי בשעה וחצי שחלפה, מבין כל ההודעות של כל הקבוצות והחדשות שיש לי בטלפון מאז התחילה המלחמה הארורה הזו.
מצאתי.
כן בטח, שהיא מכירה. אחד ״הילדים״ (שאחד מהם הוא האבא של הבחור), עבד איתה בבזק. היראתי לו את ההודעה שלה והוא מיד התקשר לאבא שלו כדי לשאול אותו אם היא מכיר.
כן בטח. הוא מכיר אותה. והוא גם הכיר את אבי, שגר בכלל ברחוב אחר.
בקיצור, רק בישראל, לפחות בתחושה שלי, דבר כזה יכול לקרות וקורה.
ואז הגיע הפלאש בק הראשון…