התגייסתי לצבא שנה וחצי אחרי מלחמת יום כיפור. בחיל האוויר נערכו תחקירים נוקבים על המלחמה ועל משבר האמון שנוצר בין המטה לטייסות.
.

המדריכים שלנו היו בוגרי המלחמה, חלקם נטלו חלק במשימות עליהם דובר בתחקירי המלחמה.
.

עסקנו לא מעט במורשת הקרב של החייל ובמסגרת זאת קראנו ודנו על אירועים שונים במהלך המלחמה. לא שממש הבנו את משמעותם מכיוון שבקושי ידענו אז משהו על טיסה קרבית ולחימה, אבל קלטנו את האווירה.
.

בהסתכלות לאחור, כשאנחנו למדנו לטוס ולנווט, בני פלד, מפקד חיל האוויר, עסק בביצוע שינוי עמוק במבנה חיל האוויר ולמי שהכיר אותו, הוא גם ניסה לעשות שינוי מהותי בכל הקשור במהות השירות.
.

דווקא לקורס שלנו יצא ללמוד על השינויים הללו אולי הרבה יותר מוקדם מבוגרי הקורסים שמעלינו, מכיוון שמפקד מגמת נווטים החדש, נדב קפלן, שהגיע כשאנחנו סיימנו את שלב הבסיסי, סיים לפניכן את תפקידו כרל״ש מח״א והוא זה שהעביר לנו שעורים על מבנה חיל האוויר, על כל השינויים שנעשו בו ועוד עתידים להתבצע בעקבות המלחמה. אני זוכר עד היום את דרכו הייחודית להסביר לנו מהי חשיבותו של כל בעל תפקיד.
.
הוא הצליח שבור את השעמום הצפוי בלימוד מבנה ארגוני על ידי הצגתו על פי סוג הרכב שהוקצה לכל בעל תפקיד בהיררכיה, דרגות ומדרג תפקידים עוד לא הבנו, אבל את ההבדל בין סוסיתא (רס״ן) לפיזו 404 (אל״מ) כבר הצלחנו להבין וגם לזכור למבחן.
.

בשבוע האחרון, באחד הערבים תוך כדי שבועיים הצעידות לקראת המסדר, נערכה שיחה עם מפקד חיל האוויר. יולי 77. הוא הגיע עם תצ״אות של גשרי התעלה והסביר כיצד המידע הזה, שנבע מצילומים שחיל האוויר ביצע, לא הגיע לחייל ולכן גם לא בוצעו תקיפות יעילות כנגד הגשרים, דבר שאפשר למצרים לחצות את התעלה בכמות ובקלות. ונתן עוד דוגמאות. זה היה ערב ארוך. ובסוף הוא הגיע לעיקר שהיה דמותו של איש צוות האוויר כפי שהוא ראה אותה וניסה להטביע בה את חותמו לשנים הבאות.
.

בעיניו, החוזה הקיים, לפיו קורס טיס הוא מעין קלוב תעופה, שבו אנשים לומדים לטוס, חותמים לכמה שנים ויוצאים לאזרחות, אינו מאפשר לקיים חיל אוויר מקצועי. בתכל'ס הוא צדק בהרבה מובנים. חניכי קורס הטיס בזמננו היו אמנם קצינים, אך בפועל לא עברנו שום הכשרה ייעודית לפיקוד וקצונה. כתוצאה מכך, רבים מאוד לא חשבו על שרות צבאי כמקצוע לחיים ואותם אלו שהמשיכו לתפקידי פיקוד עשו זאת בחתימה מתגלגלת. בכל נקודת החלטה האריכו את שירות הקבע בעוד שנה ועוד שנה וכך לא ניתן היה לתכנן שום דבר עתידי.
.

בני פלד נלחם נגד כל המטה הכללי וקצונת חיל האוויר הבכירה כדי לשנות מהיסוד את הגישה. הוא דיבר על כך שאנשי צוות אוויר הם קודם כל לוחמים. אחר כך קצינים ורק בסוף הם גם יודעים להטיס או לנווט מטוס. אותי הוא שכנע.
.

כמה ימים לאחר מכן, נערכה ״הוועדה״. ישיבת מדריכי ומפקדי בית הספר לטיסה שבה סוכמו ההערכות על כל אחד מהחניכים ובסופה גם הוחלט מי הולך לאן. אצלנו זה היה מי הולך לטייסות התובלה ומי הולך לטייסות הקרב, במקרה שלנו זה היה רק פנטומים.
.

נכנסתי לשיחת הסיכום עם נדב קצת בחשש. בסה״כ ממש לא הכרנו. הוא הגיע לפקד על המגמה לאחר שכבר סיימנו לטוס והכיר אותנו רק מהגיחות בסימולטור. לא בדיוק ידעתי איפה אני יושב אצלו בדיוק. התבשרתי שאני מוצב בקרב.
.

מיד, אבל ממש מיד כשיצאתי מהחדר שלו, הלכתי למשרד הרישום של בית הספר, שתי דלתות המשרד שלו, וביקשתי לחתום על טפסי ההתחייבות לקבע. הפקידה הגישה לי את הטפסים. הם כבר היו מוכנים לחתימה, עם כל הפרטים ממולאים במשבצות הנכונות. חיפשתי את המשבצת המיועדת לסימון מספר שנות ההתחייבות. היה רשום שם, כמו לכולם ״7 שנים״. מחקתי וכתבתי ״שרות ארוך״.
.
למיטב ידיעתי, אני הייתי, לפחות בקורס טיס, החניך הראשון שיישם באופן מעשי את מה שבני פלד הטיף לו.
.

הפקידה קראה לקצינה והקצינה קראה למפקדת הגף. אף אחת לא הבינה עדין על מה מדובר ואיך אוכלים את הסיפור הזה. שלחתי אותם לנדב, שיסביר להן מה הכוונה.
.

חתמתי, והתכוונתי לזה. בני פלד העניק לי את כנפי הטיס (בפעם הראשונה).
.

עברו שנים, בני פלד השתחרר, התחיל לפתח את משנתו המדינית, שטענה בגדול, את כל מה שאנחנו חווים היום בריבוע. על כך שהמדינה לא יכולה להתקיים בלי חוקה, שאנחנו מתנהגים כמו קהילת שטעטל בגולה ולא כמו מדינה. להרבה מדי אנשים זה היה נראה קצת הזוי וקצת מוגזם, אבל כפי שזה נראה היום היה יסוד לדבריו.
.

לאחר עוד כמה שנים, נפגשנו שוב. הפעם בסיום קורס פו״מ קצר. הוא בא להרצות בפנינו על מלחמת יום הכיפורים. בשלב הזה הוא כבר לא היה בריא ונזקק לחמצן, אבל זה לא מנע ממנו להעביר את ההרצאה באותה התלהבות ועוצמה שזכרתי אצלו כמעט עשרים שנה קודם לכן.
.

לי היה אתו עוד עניין קטן. אחד הפרויקטים שלקחתי על עצמי בקורס היה לכתוב עבודה על יחידת השליטה המרכזית של חיל האוויר. אותה היחידה שבסיום קורס פו״ם עמדתי להתמנות בה לקצין שליטה קרקעית, אחת מיחידות המשנה שלה. היחידה כולה הוקמה כחלק מלקחי יום כיפור ומכיוון שהכרתי אותה ושרתתי בה בעבר. כבר היו לי מחשבות על כך שההתקדמות הטכנולוגית כבר בעצם די מייתרת את קיומה. זה לא לכאן, אבל עצם המחשבה הזו כנראה קצת סיבכה אותי בהמשך, אבל זה לא מה שרציתי לספר.
.

בני פלד היה המרצה האחרון באותו יום וכך מצאנו את עצמנו יושבים לשיחה במועדון, לבד, אחרי שכולם הלכו הביתה.
.

התחלתי את השיחה בזה שסיפרתי לו כמה הושפעתי מדבריו בסוף קורס טיס ובהשפעתו החלטתי לקשור את עתידי בצבא. לא ציפיתי שהוא יעשה מזה עניין גדול אבל זז לו איזה שריר בפרצוף. כשסיפרתי לו על המסלול שלי בחיל אז הוא כבר הגיב בצורה יותר בולטת.
.

ואז הגענו לעצם העניין. שאלתי אותו למה הוא חשב שיש צורך ביחידה. אני לא יודע אם ליחס את מה שקרה מכאן והלאה למשהו שנבע מהתחלת השיחה או שזה היה דבר שהוא רצה לפרוק מעליו ומצא בי את הזדמנות לכך. הוא סיפר לי את הצד שלו של פתיחת המלחמה, זה לא כתוב בשום ספר היסטוריה, למרות שגם ידידי מאיר אמיתי שעסק רבות בחקר אותה תקופה, אישר לי שהוא מכיר את הסיפור בקווים כלליים.
.

טיפה רקע. בני פלד היה עילוי בחומי הטכנולוגיה והחשיבה לטווח ארוך, אבל מסלול השירות שלו הרחיק אותו מהתכנון המבצעי. במהלך שירותו פלד יצא פעמיים מהמסלול השגרתי בחיל האוויר. פעם אחת בתחילת שנות השישים כדי להקים את המערך הטילי של הצבא (ויקיפדיה) ובפעם השנייה בין 69-71, בתקופת מלחמה ההתשה בה הוא שימש כסמנכ״ל בתעשייה האווירית. הוא חזר לשנתיים לתפקיד רמ״א ומונה למפקד חיל האוויר במרץ 73. חצי שנה לפני פרוץ המלחמה.
.

כסגנו, ראש מחלקת אוויר (רמ״א), שירת דוד עברי שכל מסלול השירות שלו היה בתפקידים מבצעים, במטה החייל או בטייסות והוא היה ״הגב״ של מח״א בתחום המבצעי.
.

אבל איך אומרים, הבן אדם מתכנן והשטן צוחק.

זמן קצר לפני תחילת המלחמה, חזר לארץ עמוס עמיר מלימודים בארה״ב. הוא היה מתוכנן להחליף את ראש מחלקת המבצעים שאיתו פלד לא כל-כך הסתדר. בערב פתיחת המלחמה התברר שדוד עברי חלה חצבת/חזרת והוא אינו יכול להגיע לבור מחשש שהוא ידביק שם את כולם.
.

במצב שנוצר, וזה לפי התיאור של פלד, הוא פשוט נשאר לבד! מי שמכיר את הלו״ז המטורף של מפקד חיל האוויר בפתיחת לחימה, שצריך להיות בהערכות מצב בממשלה במטכ״ל ובמטה, ובדרך כלל מתחלק במטלות אלו עם סגניו, יחד עם הלחץ הלא שפוי שנוצר בפתיחת המלחמה, יכול אולי להתחיל להבין מה באמת היו הסיבות לכמה מההחלטות השגויות שהתקבלו בימים הראשונים שגרמו לאבדות רבות ולתחושה שהדברים לא הולכים כפי שתוכנן.
.

במקרה, יצא לי לראיין גם את עמוס אמיר בהמשך הקורס ובאותו עניין. הוא השלים את התמונה גם מהצד שלו. הוא התייצב מיד עם פתיחת הלחימה בבור אך היה בעצם נטול תפקיד. הוא סיפר שהכאוס היה עצום, אנשי מחלקת המבצעים שישבו בימים רגילים בבניינים מחוץ לבור, עברו לעבור בתוך הבור עצמו. הוא סיפר שבשעות הראשונות להגעתו הוא התעסק במשיכת שולחנות מהמשרדים שבחוץ והצבתם במסדרונות, מכיוון שבכל אי הסדר הגדול אנשים ישבו ושירטטו מפות וכתבו פקודות על הרצפה. שלא לדבר על כך שחלק הקציני התכנון היו אנשים שכבר לא היו בשיא כושרם המבצעי ומשימתו המרכזית הייתה למשוך אנשים בעלי ניסיון מבצעי מהטייסות למטה כדי לשפר את רמת התכנון המבצעי.
.

אחת הבעיות בתחקור וכתיבת היסטוריה היא שהם נעשים במועד מאוחר ועל סמך ממצאים כתובים ולכן עשויים לעוות את האמת. זו אחת הסיבות שכתוצאה מהן משתדלים, לפחות לפי מה שאני מכיר, לשלב את איסוף המידע כבר ממש בעת הביצוע, כדי להיות לפחות מדויקים בכל העובדות. בסופו של דבר הכל גם תלוי במערכות היחסים בין האנשים ואת זה לא נראה לי שאפשר לפרמט לתוך מערך איסוף הנתונים.
.
הנה פרויקט לאנשי הבינה המלאכותית. אולי.