כניסת מטוסי ה״רעם״, לשירות בחיל האוויר, סימנה ציון דרך משמעותי. קודם כל ברמה האסטרטגית, אך גם מעוד כמה סיבות פרוזאיות יותר.

ה״רעם״ היה מטוס הקרב החדש הראשון שנקלט בבסיס חצרים, היסטוריה בפני עצמה, אבל בעיקר כי הוא היה גדול וכבד משמעותית, יחסית למטוסי הקרב האחרים ששירתו בבסיס.

גדול עד כדי כך שהוא לא יכול היה להיכנס לרוב הדת״קים (דיר תת קרקעי) הקיימים בבסיס וכבד ברמה כזו שהיה צורך לחזק את כל המסלולים ומסלולי ההסעה בבסיס.

גם אורך המסלול הסטנדרטי של בסיסי חיל האוויר היה קצת מגבלתי עבור משקל ההמראה של המטוס, אבל כרגיל במקומותינו, הוויכוחים על בכמה מטרים נוספים להאריך את המסלול (והתקציב בשקלים עבור ההארכה) לקחו יותר זמן מאשר לבנות את המטוס וכך התחלנו בפועל לטוס כשהמסלול לא מספיק ארוך עבור משקלי המראה בקצה סקאלת ביצועי המטוס ולכן נוספה עוד ורה קטנה בבד"ח המציינת כי "בהפסקת המראה מעל מהירות XXX, יש לנטוש את המטוס על הקרקע!" נחמד לדעת…

שנתיים לפני הגעת המטוסים הראשונים לארץ, הציע לי מפקד הבסיס המיועד, עמוס ידלין, להצטרף אליו כסגנו, במטרה לסייע בהרמת פרויקט התאמת הבסיס ל״רעם״.

לא היססתי לשנייה וניצלתי את ההזדמנות כדי להוציא ממנו הבטחה לכך שאעבור הסבה ואצטרף לטייסת 69, בה שרתתי בגלגולה הקודם כטייסת "קורנס" והייתי בה סמ״ט א׳.

גרעין ההקמה של הטייסת, כבר החל להתגבש, בפיקודו של דרור בן דוד וכל תוכניות הבינוי עמדו לעבור לשלב הביצוע.

תפקידי היה לדאוג לכך שהבסיס יתארגן כך שכל הפעילות המבצעיות ופעילות בית הספר לטיסה ימשיכו לעבוד כסדרן ולתאם בין פעילויות הקמת התשתית והפעילויות הרגילות, תוך שמירה על בטיחות הטיסה והמבצעיות.

הרבה מאוד כלי רכב וצמ״ה שמסתובבים בבסיס, בעוד שכל שאר הפעילויות ממשיכות כרגיל, מסלולים נחפרים ונבנים מחדש קווי חשמל ודלק מוחלפים ומגדילים קיבולת ועוד פעילויות רבות.

ובתוך כל הבלאגן, פעם בחצי שנה מסדר כנפיים, בקיץ מסדר גדול ובחורף מסדר ״קטן״.

המון תאומים, דיונים ובדיקות בשטח כדי לראות שהדברים מתבצעים כמתוכנן.

אחד לכמה חודשים התקיים דיון התקדמות (PMR) בהובלת גופי המטה והתחזוקה יחד עם נציגי החברה והבסיס, כדי לעקוב אחר תהליך התקדמות התאמת המטוסים לצרכי חיל האוויר הישראלי, תוכנית ההדרכה לקראת פתיחת הטייסת מול התקדמות הכנת התשתיות.

כחצי שנה לפני הגעת זוג המטוסים הראשון התקיים עוד אחד מסדרת הדיונים הללו ואליהם הגיע גם מפקד היחידה של חיל האוויר האמריקאי, שאנשיו יבצעו את העברת המטוסים לארץ. הוא עצמו תוכנן להוביל את המבנה הראשון בטיסה מהמפעל בסנט לואיס, מיסיסיפי, עם נחיתת ביניים בשדה לייקנהית' (Lakenheath) בבריטניה, כולל מספר תדלוקים באוויר.

הצגתי בפניו את תוכניותינו לטקס קבלת המטוסים וסגרנו שעם הגעת המטוסים לארץ, הם יפגשו בנקודה מסוימת בים עם זוג מטוסי "קורנס" מטייסת 107, שיובילו אותם לבסיס, יעברו איתם במבנה מעל הקהל ויכניסו אותם לנחיתה. נסעתי איתם גם לרחבת הטקס, אותה רחבה בה נערכים מדי שנה מסדרי הכנפיים וסיכמנו לאן ואיך יכוונו אותם למקומם מול הקהל הרב שיגיע לטקס.

מסרתי להם את התאריך והשעה למפגש באוויר וסגרנו ענין.

כל התדריך והסיור לקחו משהו כמו שעתיים, הם כתבו מה שכתבו, הלכנו לאכול בחדר האוכל ונפרדנו לשלום.

חצי שנה עברה בלי שנרגיש ונכנסו להכנות לטקס עצמו שתוכנן להיות רב משתתפים, החל משר הביטחון, הרמטכ״ל מח״א וכל פורום המפקדים של חיל האוויר, וותיקי טייסת 69 מימי "המבצר המעופף" וה"קורנס" ועוד מאות מוזמנים, המון גדול ורב, בערך כמו במסדר כנפיים רגיל.

ההתארגנות הקרקעית לטקס הקבלה התקדמה לפי התוכנית, שהתבססה על שלד התוכנית שגיבשתי עבור מסדרי הכנפיים. כבר הרצתי את התוכנית הזו פעמיים קודם לכן והיא עבדה כמו שעון.

סיכמתי עם מפקד טייסת 107 שהוביל את זוג מטוסי קבלת הפנים את צורת הביצוע והורדתי לעצמי גם את המטלה הזו מהראש.

בלילה שלפני הטקס נזכרתי פתאום שיש עוד משתתף אחד באירוע שבתכלס לא הייתי איתו בקשר לאחרונה.

המוביל של האמריקאים.
ואז ״הרגעתי״ את עצמי.
סגרתי איתו לפני חצי שנה,
שום דבר לא השתנה מאז.
הוא אמריקאי.
הכל לפי התוכנית.
ונרדמתי בשקט.

הכל באמת הלך כמתוכנן.

האמריקאי אפילו חרג קצת מהתכנון המקורי ובמקום לנחות מיד, הוא ביצע הליכה סביב, ממש לפני הקהל, עם מבערים מלאים, הרבה מאוד רעש עם הרמת אף רצינית ופניה חדה – שואו אמיתי לצופים.

נחתו, הסיעו למיקום המיועד, וכיבו מנועים.

לאחר שהצוותים האמריקאים ירדו מהתאים לכל תשואות הקהל, התכבדו שר הביטחון ומפקד חיל האוויר בהדבקת סמלי חיל האוויר על המטוסים וכמובן נישאו נאומים ציוניים נלהבים וארוכים.

בסוף הטקס כולם ניגשו למטוסים כדי לראות ולגעת בפלא החדש.

בעודנו ממששים וחשים את הסחורה ונהנים מגודל המעמד, ניגשו אלי שני אנשים שלא הכרתי, אזרחים, וביקשו שאחתום על נייר שמאשר את קבלת המטוסים בבסיס.

לא ממש הבנתי מה הם רוצים מחיי. שאלתי שוב כדי להבין מעל כל הרעש וההמולה מה בדיוק הם רוצים. מסתבר שהם מאגף המכס והבלו והם רוצים חתימה על טופס המאשר כי המטוס המגיע לארץ הקודש.

הגישו לי ״טופס קבלת טובין״ ובו רשום: ״הטובין – שני F-15I, המחיר 96 מיליון דולר ליחידה, סה״כ 192 מיליון דולר".

היה נראה לי הזוי וקצת מעל רמת השכר שלי.

הסתכלתי סביב כדי לראות שאין פה איזה מצלמה נסתרת, שמא עובדים עלי. תהיתי לשם מה הם הגיעו עד כאן מתל אביב במיוחד? האם אי אפשר להחתים מישהו במטה? כל הארץ והעולם יודעים שהמטוסים הללו ועוד 23 חבריהם יגיעו. מה הסיפור?

אבל אחרי מחשבה של שתים וחצי שניות זרמתי עם העניין. מי הכי מתאים לגודל המאורע?

(תודה לשי על התמונה).

לקחתי אותם בלי היסוס לשר הביטחון, שבמקרה היה פנוי באותו רגע ואמרתי לו שהוא צריך לחתום להם על הטופס.

הוא לקח את פולדר עליו ישב הטופס, בלי להסתכל פעמיים וחתם במקום הנדרש בלי לשאול כלום. אמרתי לו תודה, נשמתי לרווחה והחזרתי להם את הטופס. הם בדקו את החתימה היו מרוצים והתחפפו.

אחרי חודש הגיע עוד זוג או רביעייה נוספים, ושוב, התיצבו מולי שני אנשים, אחרים, אבל עם אותו טופס. הפעם כבר חתמתי בעצמי. אם שר הביטחון חותם על בלינד, גם אני יכול.

ככה קרה כל פעם שהגיעו מטוסים – הבנתי את הפרנציפ. זו דרך נחמדה לצאת מפעם לפעם מהמשרד ולעשות טיול לחצרים כדי לראות מטוסים. כבר לא הופתעתי מהשגרה.

אחרי כמה משלוחים כאלו, קרה שלא הייתי בבסיס והגיעו מטוסים. יש לבן אדם עוד כמה עיסוקים בחיים שדורשים את נוכחותו. כולם כבר יודעים את תפקידם והכל בסדר.

פרט לעניין פעוט ולא חשוב אחד – החתימה על הטופס….

מן הסתם אמרו לנציגים התורנים של אגף המכס והבלו, שביום מאושר זה נפל עליהם טיול לחצרים, לחפש קצין. סגן אלוף עם סרבל טיסה בכדי להחתים אותו.
חיפשו, חיפשו, חיפשו – לא מצאו אותי. חיפשו, חיפשו, חיפשו – ומצאו את דרור. מי שמבין, מבין….

דרור הוא איש מאוד רציני, גם חכם, גם טיס ומפקד מעולה. באמת מלח הארץ.

אבל עם מעט מאוד חוש הומור (אם בכלל..).

ודרור כמובן לא קנה את הלוקש – הוא פשוט זרק אותם מהבסיס.

זה גרם לתקרית רצינית מאוד מול משרד האוצר ואגף הרכש במשרד הביטחון שאיימו שכל פעילויות הרכש של חיל האוויר ייעצרו אם לא יינקטו צעדים מתאימים.

כנראה שהם גם עשו את זה בפועל לזמן מסוים וכדי להשיג סולחה דרור וחלוץ (אז ראש מטה חיל האוויר) נאלצו להגיע אישית למשרד הביטחון לפגישה ולהתנצל רשמית.

אני מניח, ואני מקווה שאני טועה, שלמרות ההתקדמות המשמעותית שחלה במהלך השנים בפעילויות און ליין, העברות כספים וחתימות דיגיטליות משוכללות, אנשי אגף המכס והבלו ממשיכים בהנאה בטיולים חודשיים לבסיסי חיל האוויר ויעודדו המשך רכש מטוסים מחו״ל.